top of page

עשרה לקחים משנה של פעילות

תמונת הסופר/ת: שגיא שדורשגיא שדור

החודש (חודש ינואר) האתר הזה שבו אתם קוראים חוגג שנה של פעילות. למי שזו הפעם הראשונה שהוא או היא קוראים כאן, האתר הזה שבו אתם קוראים כעת מוקדש כולו לאומנות המילה הכתובה, ובפרט לאומנות השירה העברית. בעזרת קוראות וקוראים כמוך האתר הזה מצליח להגיע ללבבות של אנשים, ובכך להגביר את האהבה לשפה העברית, לשירה העברית ולספרות העברית.


האתר הזה התחיל בצילו של אחד האירועים הטראומטיים ביותר בתולדות מדינת ישראל, הלוא הוא אירועי השביעי באוקטובר 2023, פוגרום תשפ"ד. אמנם עבדתי על האתר הזה הרבה לפני השביעי באוקטובר, והתכוונתי לפרסמו כבר בנובמבר של אותה שנה, אבל רק בינואר של 2024 הרגשתי שאני מסוגל לפרסמו ולהוציאו לאור. עבורי, האתר הזה היה אי של שפיות בתקופה מלאת קושי, אישי ולאומי.


במהלך השנה עבדתי על האתר הזה כמעט בכל יום, לוודא שהתכנים שאני מפרסם נוגעים באנשים, שכל מה שאני כותב הוא נכון, ושיש ערך מוסף בכל מאמר בבלוג ובכל שיר שמתפרסם. בתוך הפעילות הזו של האתר למדתי דברים רבים, ואני רוצה לשתף אתכם בחלק מהדברים שלמדתי ואיך אני מתכוון ליישם אותם בשנת הפעילות הבאה של האתר.


הצטרפו אליי למבט אל מאחורי הקלעים של האתר שאתם קוראים בו ממש עכשיו.

קולאז' של מאמרים מהשנה החולפת

לקח ראשון: לא להתרגש משומרי הסף

הסיבה המרכזית שבגללה פתחתי את האתר הזה היא כי נמאס לי להיות נתון לחסדיהם של שומרי סף שיקשרו ביני לבין הקוראות והקוראים שלי: נמאס לי שהאלגוריתם של פייסבוק "מעלים" שירים שלי מהפיד כי אין להם מספיק טראפיק; נמאס לי שעורכים בוחרים שלא לפרסם את השירים שלי בכתבי עת ועיתונים מסיבות לא ענייניות; נמאס לי שיש מתווכים ביני לביניכם, הקוראות והקוראים שלי.


אחד הלקחים שלמדתי מהאתר בשנה החולפת הוא שהתהום המדומה ששומרי השם פוערים ביני לביניכם, הפער הזה שגורם לכם ולי לא להפגש, ואם להפגש אז לעתים נדירות וספורדיות, פשוט לא קיים במציאות. ישנה דרך שבה אתם ואני נפגש באופן בלתי אמצעי, כשהמילים מהלב שלי ייכנסו ללב שלכם ויגרמו לכם להתרגש, לשמוח, לבכות, לכעוס, הכול. אין שום תהום. לכל היותר גומחה קטנה באדמה.


האתר הזה הוציא מהמשוואה את כל אותם שומרי סף שעמדו עד כה ביניכם לביני. עכשיו אתם יכולים לקרוא את השירים שלי, לשמוע ממני ולשתף אותי ברגשות ובמחשבות שלכם, וכל זאת בפלטפורמה שנבנתה במיוחד עבורכם. כאן אף אחד לא עומד בינינו ואף אחד לא "יושב על השלטר" בניסיון לשלוט בשיח שלי אתכם הקוראים.


יש לי חלום. זה חלום שאני פועל להגשים אותו במהלך כל השנה הזאת, ואני הולך להמשיך לעבוד בשנה הבאה כדי להגיע אליו. החלום שלי הוא שהאתר הזה לפלטפורמה מספר אחת בישראל לכותבות ולכותבים בכלל, ולכותבי שירה בפרט. אני רוצה שזה יהיה אתר שכל המשוררות והמשוררים העבריים יוכלו להשתמש בו כדי ללמוד יותר, כדי להכיר טכניקות חדשות וכותבים חדשים, כדי לשתף בו על ההיסטוריה של הכתיבה ועל סגנונות הכתיבה השונים שהתפתחו במסורת העברית. אני רוצה שזה יהיה כר פורה לידע על כתיבה ועל אומנות המילה הכתובה. אני רוצה שכותבות וכותבים יוכלו למצוא פה השראה כדי להמשיך ולרדוף אחרי האומנות שלהם.


אנחנו מסוגלים להגיע לשם, אבל בשביל זה אני זקוק לעזרתכם. ישנה דרך אחת שבה אתם יכולים לעזור לי במיוחד: אני רוצה להזמין אתכם להרשם לאתר.


כשאתם נרשמים לאתר אתם למעשה מביעים את אמונכם בי ומאותתים לי שאתם רוצים לקרוא עוד, וזה נותן לי מוטיבציה לפרסם עוד תכנים, להדריך עוד סדנאות, לארח עוד כותבים ולעזור לכם לגדול כיוצרות ויוצרים. ככל שיותר קוראות וקוראים יעשו זאת, כך האמצעים שיעמדו לרשותי כדי להעניק עבורכם תוכן איכותי יותר יגדלו. אם תווצר כאן קהילה גדולה אוכל לארח כאן את הכותבות והכותבים המוכשרים ביותר בישראל כדי שיוכלו לחלוק אתכם את הידע שלהם. בנוסף, אם נצליח לגדול ולצמוח אוכל להביא הנה מפרסמים שיוכלו לספק עבורכם שירותים שיקפיצו את הכתיבה שלכם קדימה.


אז אם קראתם פה בבלוג פעם או פעמיים, אם השתתפתם בסדנה בהנחייתי, או אפילו אם זו פעם ראשונה שאתם שומעים עליי ועל מה שאני עושה, אשמח שתשקלו להירשם לאתר על-ידי לחיצה על כפתור ההרשמה בראשית הדף מצד שמאל.


לקח שני: ישנו רעב לשירה עברית איכותית

בפני עצמי, לפני שאני כותב בכל סוגה אחרת, אני משורר, ועל כן השירה מקבלת כאן באתר מעמד מיוחד. מהפידבק שלכם ומהשיתופים שאני רואה של התוכן בבלוג, אני מבין שיש רצון עז לקרוא שירה איכותית, ולא רק לכותבים וכותבות. השירה שאנו מזכירים כאן באתר היא שירה שמתעלה מעל הזמן ומאפשרת להתחבר אליה ברבדים העמוקים ביותר שיש.


לאורך השנה משוררות ומשוררים רבים לאורך ההיסטוריה פתחו בפנינו את לבם כאן באתר. בין המשוררים שהוזכרו כאן ניתן למצוא את נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, נתן יונתן, שמואל הנגיד, יהודה הלוי, לאה גולדברג, רחל בלובשטיין, אלי אליהו, שמואל מוניץ, רוני סומק, אורין רוזנר, וויליאם שייקספיר, וולט וויטמן, נמרוד מדרר, ועוד ועוד. כל המשוררים הללו מבלי יוצאי מן הכלל כתבו (וחלקם עדיין כותבים) שירה שבעיניי מתמצתת את הכוח שיש בשירה עברית ובשירה בכלל.


קשה להגדיר שירה איכותית, אבל כשאתם קוראים אותה - אתם מזהים אותה. היום, עם היכולת לפרסם שירה ברשתות, אנשים טובעים בתוך ים של שירה בינונית. קשה למצוא בין השירה הזאת את השירה העמוקה, המיוחדת, העדינה, יוצאת־הדופן. אני רוצה להיות השער שלכם, המקום לכם ללמוד מה הופך שירה לטובה.


אני מתרגש מאוד לראות את ההתעניינות ואת הרעב של קוראות וקוראים כמוכם לפגוש שירה איכותית פה באתר. הלקח שאני לוקח מהשנה הזאת בנושא הזה הוא שלא להתפשר על איכות השירה שאני מביא כאן בפניכם, לא מתוך חשש שהיא "בלתי לעיסה" או "מורכבת מדי", ולא מתוך חשש שהיא משעממת. להיפך, השירה הבינונית והבנאלית – היא המשעממת. שירה שכזו לא תמצאו כאן.


לקח שלישי: יש צורך אמיתי בלימוד טכניקות ואמצעי כתיבה

אחד הדברים שאני לומד מכם הוא שיש התעניינות רבה במאחורי הקלעים של הכתיבה. בשל כך, כאן באתר דיברנו על שלל דברים בנושא: דיברנו על מוטיבציה לכתיבה, על התייחסות לטיוטות, על המבקר הפנימי, על מתי ראוי לפרסם את האומנות שלנו ומתי לא, דיברנו על חריזה, על סכמות חריזה, על צורת הסונטה, על אינטרטקסטואליות, סקרנו שירים של משוררים מכל רחבי תבל וניתחנו יצירות משלל תקופות וסגנונות.


אחד הלקחים שאני לוקח לשנה הבאה הוא להמשיך ולתת דגש מיוחד בלימוד אומנות הכתיבה כאן באתר. נשים ואנשים כותבות רוצים ללמוד איך לכתוב בצורה טובה ואיכותית, ויש ברשותי את האפשרות להעשיר את הידע שלכם בנושא. אחד הדברים שאני מתגאה בהם בכל פעם מחדש הוא שמישהי או מישהו שולחים לי הודעה בסגנון של: "בזכות המאמר הזה־והזה למדתי משהו חדש". יש כל כך הרבה מה ללמוד בתחום הכתיבה, ובשנה האחרונה גירדנו ממש רק את קצה הקרחון.


אז בשנה הקרובה אנחנו הולכים לצלול לעומק אפילו יותר: הולכים להתפרסם כאן בבלוג עוד עשרות מאמרים על אומנות הכתיבה, מאמרים שיתנו לכם את הכלים לכתוב טוב יותר מכפי שכתבתם אי פעם. בנוסף, אני הולך להעביר סדנאות והרצאות חדשות על כל מה שכותבת וכותב צריכים לדעת, עם טכניקות כתיבה שיעצימו אתכם מעל כל השאר.


יש למה לצפות!


לקח רביעי: חריזה ומבנה אינן מילים גסות

אם תפתחו כל כתב עת לשירה או עיתון, או אפילו אם תשוטטו ברחבי המרשתת (אינטרנט), תגלו שיש זן בסכנת הכחדה של שירה: שירה מחורזת וממושקלת. משום מה, נדמה שכותבות וכותבים מעסו בסגנון השירה הזה שליווה את השירה העברית והעולמית עוד מערש הווייתה.


אבל אתם מוכיחים אחרת. אתם, הקוראות והקוראים שלי, "דיברתם באצבעות".


המאמר הנקרא ביותר השנה כאן בבלוג עסק בצורת הסונטה, שהיא צורה שיש החושבים שהיא מאוד טכנית ו"משעממת". גם מאמרים אחרים שעסקו בחריזה ובטכניקות כתיבה מסוג זה זכו לקוראות וקוראים רבים. טכניקות הכתיבה ה"מיושנות" והשירים שמשתמשים בהם קיבלו מכם המון אהבה.


לכן, הלקח שאני לוקח מכך הוא שיש מקום לשירה מחורזת וממושקלת במאה העשרים ואחת, ושגם אתם מעוניינים ללמוד עליה עוד ולקרוא יצירות שכתובות בה. בשל כך, בשנה הבאה נקדיש כאן באתר תשומת לב מיוחדת לטכניקות אלה ולשימוש בהן, הן במאמרים מרתקים ומקיפים בנושא, והן בסדנאות שיעזרו לכם לתרגל כתיבה שכזו.


 

אם עד כאן בעיקר ציינתי לקחים שאני לוקח לשימור, הרי שכעת חשוב לי לציין כמה לקחים שאני לוקח לשיפור לקראת שנה הבאה.


לקח חמישי: חסר גיוון במשוררים המצוטטים כאן באתר


אולי הלקח החשוב ביותר שאני לוקח לשיפור נוגע לזהות המשוררים שאני בוחר לצטט כאן, כדוגמאות לנושאים ספציפיים, או כנושא בפני עצמם. מעבר מהיר על המשוררים שהופיעו כאן באתר בשנה החולפת מצביע על הטייה מובנית לכותבים גברים, הטרוסקסואליים, מארצות מוצא אירופאיות (קריא, אשכנזים).


אני לא חושב שיש באף אחד מהתארים הללו טעם לגנאי. הלוא גם אני גבר, הטרוסקסואל ואשכנזי. ועם זאת, אני חושב שיש ערך בגיוון קולות ובגיוון סגנונות. יש מקום להביא כאן יותר משוררות, יותר קולות מהפריפרייה, ויותר קולות מגוונים.


אני לא חושב ששירה מגוונת בהכרח יותר טובה. כלומר, אני לא חושב ששיר שנכתב על־ידי כותב על הקשת הטרנסית הוא טוב יותר רק בגלל שאדם טרנס כתב אותו. אני כן חושב שמבין כל השירים הטובים שבנמצא, ישנם גם שירים של נשים, להטב"קים, וכותבים ממוצאים מגוונים, ויש ערך בשימת כותבות וכותבים אלו בקדמת הבמה.


כל זאת בא לומר, שלא אבחר לתת כאן דוגמאות של כותב או כותבת רק בגלל הזהות המגדרית, המינית או האתנית שלהם. גישה כזאת עלולה להפוך את האתר הזה מאתר שדן בשירים איכותיים (עיין־ערך, לקח מספר שתיים), לאתר שעסוק בפוליטיקת זהויות קטנה. אלא, אדאג שמבין השירים האיכותיים שאני מביר כאן בפניכם, יהיו יותר שירים של אוכלוסיות מגוונות.


אני הולך לעבוד הרבה יותר קשה כדי למצוא שירה איכותית שנכתבה על ידי כותבים מגוונים יותר מאלו שהבאתי עד כה. אני מקווה שנקודת המבט האחרת תעשיר את עולמנו. אני מאמין בלב שלם שזהו מקל שאפשר לאחוז בשני קצותיו: מצד אחד לגוון בכותבות וכותבים ולקחת את הגיוון כערך בפני עצמו, ומצד שני לא להתפתות לפוליטיקת זהויות קטנונית שמקדשת את זהות הכותב על פני איכות השירה.


זהו חבל דק מאוד ולצערי אני מכיר לא מעט כתבי עת ובלוגים כמו שלי שנחשלו בהליכתם עליו, אבל אני מבטיח שאשתדל כמיטב יכולתי להלך על החבל הדק הזה ולהתאזן עליו במהלך שנת הפעילות הבאה עלינו לטובה.


קולאז' של מאמרים מהשנה החולפת

לקח שישי: יש להעצים משוררים חיים על פני המתים

אלו שקראו כאן באתר בשנה החולפת וודאי שמו לב שמרבית המשוררות והמשוררים המוזכרים הם משוררים, ובכן, מתים. ישנן כמה סיבות לכך.


ראשית, כשזה מגיע למידע על השירים ועל המשוררים עצמם, הרבה יותר קל למצוא מידע על משוררים מתים מאשר על משוררים חיים. כך, בבואי לשתף אתכם בתובנות וברעיונות על אותם שירים, אם כדי להדגים איתן נקודות כלשהן או כדי לספר על השיר עצמו, אני מוצא את עצמי עם הרבה יותר חומר על משוררים מתים מאשר על החיים.


שנית, ישנו הנושא של זכויות יוצרים. כשאני מצטט את ביאליק, רחל בלובשטיין או את שמואל הנגיד, אני לא מסתכן בתביעה של זכויות יוצרים, כי זכויות היוצרים על יצירותיהם של כל הכותבים הללו פקעו. כשזה מגיע למשוררים חיים, במידה ואני מפרסם את יצירותיהם ללא אישור, הם עלולים לתבוע אותי ולדרוש ממני פיצויים. למרות שמרבית המשוררות והמשוררים שאני מכיר שמחים שכותבים על שירתם ושמצטטים אותה, ישנם עדיין משוררים שרואים בכל ציטוט עילה לתביעה אם זה לא נעשה בהסכמה בראש ובכתב. כשאני מצטט משוררים מתים ששירתם אינה מוגנת בזכויות יוצרים, אני מגן על עצמי מתביעות אלו.


על כן, מכל הסיבות שכתבתי למעלה, אני נוטה לצטט כאן ולהדגים עם משוררים מתים הרבה יותר מאשר חיים.


כי המשוררים המתים לא צריכים שיראו אותם, הם כבר עשו את שלהם. המשוררות והמשוררים החיים עדיין כאן, וראוי שנקרא את שירתם. אם אנחנו רוצים להפיץ את אהבת השירה בעולם, צריך להתחבר לשירה של עכשיו.

אנחנו יכולים להתרגש משיריהם של משוררים מתים, אבל בכל השירים שלהם תמיד תהיה זרות מסויימת של זמן ושל מקום. משוררים פעילים היום יכולים להתחבר אלינו הקוראים דרך מציאות חיים משותפת שאנחנו חולקים איתם, ואני מוצא בזה ערך רב.


לקח שביעי: לא כל הידע נמצא אצלי

השנה זכיתי לארח כאן בבלוג את אלון ארד, גיא פולת ואת אשתי, לוטם בוכבינדר־שדור. מהתגובות הנפלאות שקיבלתי באמצעי המדיה השונים על האורחים הנפלאים שהתארחו כאן באתר, אני מבין את העושר שכותבים וכותבות אורחים יכולים לתרום.


מסיבה זו, בשנה הבאה אני מתכנן לפרסם כאן הרבה יותר מאמרים של כותבות וכותבים אורחים. אני משוכנע שאתם הקוראים כאן באתר יכולים להינות מהידע העשיר והרחב של כותבות וכותבים אחרים, ידע שלא תמיד אני יודע לספק. בנוסף, כפי שכבר אמרנו, גיוון קולות הוא ערך בפני עצמו (עיין-ערך, הלקח החמישי), וגיוון קולות ראוי שיבוא לידי ביטוי לא רק במשוררות ובמשוררים שאני בוחר לצטט ולשתף משירתם, אלא גם בכותבות ובכותבים שיתארחו כאן.


בשנת הפעילות הבאה אני מקווה לארח כאן מגוון רחב בהרבה של כותבות וכותבים, משוררות ומשוררים, חוקרות וחוקרים, ועוד אנשים ממגוון רחב של אסכולות ורקעים. כמה מהכותבים שאני הכי אוהב ומעריך כבר עובדים על מאמרים לשנה הבאה, ואני מצפה בקוצר רוח לשתף אתכם בהם!


לקח שמיני: הנראות של האתר חשובה לא פחות מהתוכן

מי שעקבה אחרי התכנים שהתפרסמו באתר השנה ודאי שמה לב שגם הנראות של האתר, ובפרט של הבלוג, השתנתה מאוד לאורך השנה. אם בתחילה השתדלתי שהעזרים החזותיים שמלווים את הבלוג יהיו יותר משעשעים, קישוט בצד המאמר, הרי שככל שהשנה התקדמה גיליתי שהעזרים החזותיים הם חלק אינטגרלי מהבלוג ולמעשה הם בדרך כלל מה שנשאר עם הקורא כשהוא מסיים את הקריאה.


בזכות אשתי היצירתית, שליוותה אותי וממשיכה ללוות אותי בפועלי על האתר הזה, למדתי השנה להשתמש בתוכנה Canva, תוכנת עיצוב שמותאמת לאנשים שאינם מעצבים מקצועיים. בזכות הליווי של אשתי, ובזכות התוכנה הנפלאה הזו, הצלחתי לאורך השנה ליצור אמצעים חזותיים שהפכו את התוכן באתר למובן יותר ונגיש יותר לכולם.


זהו לקח שלמדתי מהר מאוד השנה, ואני מאמין שבשנה הבאה איישם אותו אפילו יותר. כפי ששיתפתי בחודש שעבר, נושא העיצוב מאוד הרתיע אותי בתחילת העבודה על האתר הזה, אבל היום אני מרגיש שלמרות שאני יותר איש של מילים מאשר איש של עיצוב חזותי, אני מסוגל לעצב את האתר הזה באופן שיעשיר את התכנים המצויים בו וישרת את הקוראות והקוראים.


לקח תשיעי: מה שתלמדו כאן, לא תלמדו בשום מקום אחר

בסוף חודש יוני קיימתי סדנת זום בנושא חריזה. בפתיחת הסדנה שאלתי את המשתתפות והמשתתפים: למה הפסקנו לחרוז? אנשים נתנו כל מיני סיבות: כי זה לא אוטנטי, כי זה מזכיר שירי ילדים, כי זה מיושן, ועוד. ואז, משתתפת אחת אמיצה אמרה את מה שכנראה שרוב המשתתפות והמשתתפים חשבו ולא אמרו: "כי זה בנאלי ונדוש, ודי מעפן". בלי לחשוב פעמיים עניתי לה "תשובה טובה", והמשכנו בסדנה.


כמה דקות אחר-כך הסברתי למה בעצם אנחנו חורזים בשירה, איזה פונקציה ממלאת החריזה בשיר ומה בעצם הופך חרוז ל"מעפן". בהמשך, הסברתי איך החרוז המודניסטי משחרר אותנו מהחרוזים המעפנים והמתבקשים ומאפשר לנו לחרוז בשדה חריזה רחב ומגוון.


שעה לתוך הסדנה התחלנו בתרגיל המעשי הראשון. "אם למישהו יש שאלות בינתיים," אמרתי. "מוזמנים לשאול." אותה משתתפת פתחה את המיקרופון. "לצערי אני צריכה ללכת," היא אמרה, "אבל תדע לך שממש פתחת לי את הראש בנוגע לחריזה. לא חשבתי על זה ככה." מבחינתי, אני עשיתי את שלי.


רגע לפני שאני מסיים לסכם את השנה, אם יורשה לי לחזור רגע ללקחים לשימור, אני חושב שאחד הדברים שנדהמתי לגלות כאן השנה זה כמה יש מחסור בתכנים כמו אלו שאתם נחשפים אליהם כאן באתר. נדהמתי לגלות ציבור רחב של קוראות וקוראים, כותבות וכותבים, שרעבים לתוכן איכותי בנושא כתיבה.


סדנאות כתיבה ומנחי כתיבה יש כמו חול, באמת שלא חסר. כמה מעמיתיי מעבירים גם הם סדנאות והרצאות בנושא כתיבה, ואני מעריך אותם מאוד על הידע שהם מעבירים. ועדיין, מה שאתם תלמדו אצלי לא תלמדו בשום מקום אחר. בעיניי זו העדות לכך שהאתר הזה, והתכנים המוצגים בו, חשובים ומשמעותיים. זוהי זריקת המוטיבציה שלי יש לקראת הפעילות בשנה הבאה.

תמונות של שגיא שדור

לקח עשירי: יש לי עוד הרבה מה ללמוד

וכמובן, אולי הלקח החשוב ביותר – יש לי עוד המון מה ללמוד: על ניהול של אתר, על בניית סדנאות והרצאות, על שיווק, על השירה עצמה, על כתיבת תוכן שיווקי וכתיבת מאמרים, על עיצוב, על פנייה לכותבים אורחים, על טכניקות כתיבה, על משמעת כתיבה ועל התמודדות עם מחסומים, ועוד ועוד ועוד. אני לא מושלם, הכתיבה שלי לא מושלמת, ותמיד יש לאן להשתפר.


יש מאין רצון להיות קודם כל הכי טוב, ורק אחר כך להתנסות במלאכה: קודם כל להיות כותב מצוין, ורק אחר כך ללמד כתיבה אחרים; קודם כל לנצח באליפות העולם באגרוף, ורק אחר כך להיכנס לזירה. במציאות – זה לא עובד כך. קודם כל יש להתחיל, ורק אחר כך אפשר להשתפר.


תכף האתר הזה ייכנס לשנה שנייה של פעילות. אני משוכנע שבתום השנה השנייה הזו יהיו כאן עוד עשרה לקחים חדשים שאוכל ללמוד מהם, וככל הנראה אפילו יותר. ההבטחה שלי לכם, הקוראות והקוראים שלי, היא לעשות כמיטב יכולתי להביא בפניכם את התוכן האיכותי ביותר שיש, המעניין והמסקרן ביותר שיש, עם הערך המוסף הגדול ביותר עבורכם.


אחת הדרכים הטובות ביותר להתפתח ולגדול היא להקשיב לביקורת. כאן אתם שוב נכנסים לתמונה: אם קראתם כאן מאמר שעניין אתכם, אם היה תוכן מסויים שרציתם לקרוא עליו ולא עסקנו בו השנה, אם יש לכם הצעה לשיפור בנוגע לנראות האתר או לפונקציונאליות שלו, אני רוצה להזמין אתכם לשתף אותי בתגובות. כל הערה עניינית ומכבדת היא לגיטימית!


אם יש משפט אחד שאני מאמין בו בכל ליבי, הרי הוא ש"מי שלא מנסה, לא טועה".

עוד שנה של פעילות בפתח. אני הולך לנסות.

אני משוכנע שאטעה.

אני גם משוכנע שאצליח.


נתראה בשנת הפעילות הבאה!


12 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


שגיא שדור

  • alt.text.label.Instagram
  • Facebook
  • TikTok
Copyright © 2018-2024 Sagi Buchbinder Shadur
bottom of page